<h1>תוספות רבינו פרץ — עירובין</h1>
<h2>דף כט.</h2>
[עירובין ל' ע"ב] דאמר רב יהודה אמר שמואל מנפח אדם בית הפרס והולך. פי' ואם כן יכול לילך על ידי ניפוח. ופר"י דאע"ג דהתירו לו לילך בבית הפרס על ידי ניפוח בשביל מצוה מ"מ טמא הוא, וכן משמע התם בבכורות [כ"ט, א'] גבי הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים, אבל אם היה חולה או זקן מרכיבו על החמור, ואם היה כהן ומטמאהו מתרומתו משלם לו, ופריך מטמאהו היכי אזיל ומשני דאזיל בבית הפרס דרבנן כדרב יהודה וכו', אלמא מיירי על ידי ניפוח ואפ"ה קאמר דמטמאהו מתרומתו, אלמא דמ"מ טמא הוא. אבל מ"מ קשה דמשמע הכא דמשום עירוב שרו רבנן ללכת בבית הפרס על ידי ניפוח, וקשה דבפסחים סוף פרק האשה [צ"ב, ב'] קאמר בודקין לאוכלי פסח, מאי בודקין כדרב יהודה אמר שמואל וכו' דלא העמידו דבריהם במקום כרת, משמע דוקא במקום כרת אבל כי ליכא כרת העמידו, והיכי שרו הכא משום עירוב. ויש לומר דלא דמי, דשאני התם גבי פסח דבחששא דבית הפרס נמי איכא כרת, דכשהולך בבית הפרס הוא טמא ונכנס למקדש ואוכל פסחו חייב כרת, ובחששא כי האי לא היו מתירין אלמלא דאיכא כרת מדאורייתא אם לא יעשה פסחו, אבל בעלמא דליכא כרת משום חששא דבית הפרס, אם כן ודאי יש להתיר משום כל מצוה. ומ"מ קשה דהכא משמע דלצורך עירוב התירו בית הפרס, וכן לצורך דין כדפרישית, ולקמן [מ"ז, א'] קאמר ומטמא בבית הקברות לישא אשה וללמוד תורה, ופריך בית הקברות סלקא דעתך ומשני אלא אימא בבית הפרס דרבנן, אלמא משמע דוקא משום לישא אשה וללמוד תורה, אבל משום שאר מצות לא. ויש לומר דהתם מיירי בלא ניפוח והכא מיירי בניפוח, ומשום הכי שרי משום כל מצות. מיהו קשה לר"ת דמאי בעי התם מאי בודקין והלא הבדיקה מפורשת בהדיא במשניות, דקאמר [אהלות פי"ח, מ"ד] מביא עפר שיכול להסיט ומנענעו בכברה שנקביה דקים. ואומר ר"ת דלא גרסינן בפסחים מאי בודקין, אלא ה"ג בודקין לאוכלי פסח פי' בבדיקה המפורשת במשניות. וכ"ת אם כן מאי קאמר כדרב יהודה אמר שמואל, והלא הבדיקה ר"ל כדקאמר במשניות, ויש לומר דלא מייתי כדרב יהודה וכו' אלא לאשמועינן דחששא דבית הפרס אינו אלא מדרבנן, ולפיכך אנו סומכין על בדיקה המפורשת במשניות, וכן משמע בכתובות דקאמר [כ"ח, ב'] נאמנין על בית הפרס דרבנן כדרב יהודה אמר שמואל. ודוחק הוא, דהגירסא לא יתיישב היטב אי לא (ליכ') [לימא] מאי בודקין. ופירש ר"י דודאי גרס לה שפיר מאי בודקין, דמיירי משום פסח, ומשום הכי קאמר בודקין לאוכלי פסח מאי בודקין כדרב יהודה אמר שמואל, דבהך בדיקה סגי לאוכלי פסח אבל לתרומה לא התירו באותה בדיקה, והא דקאמר במשניות כיצד בודקין ה"ג, כיצד בודקין גם לתרומה, דבאותה בדיקה דשמואל לא סגי לתרומה, ומשני מביא עפר וכו'. ורבינו חיים כהן פירש דתרווייהו מיירו לפסח, ובדיקה דשמואל היינו לכתחילה, ואם בא ללכת בתוכו מנפח, ובדיקה דמשניות מיירי לאדם שהלך בו כבר ולא ניפח, מה יעשה שיברר הדבר אם הוא טמא אם לאו, יביא כברה ואז משפטו לאור יצא.
<h2>דף ס:</h2>
[עירובין נ' ע"א] קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי. וא"ת והיאך היה הדבר שטעה כל כך שקרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי וכו'. וי"ל דכך היה הדבר, בתחלה קרא לתשיעי עשירי, ואותם שהיו אצלו גערו בו ואמרו לו תשיעי, והיה סבור שאומרים לו כך בשביל זה שהיה רוצה לצאת כדי שיקראנו תשיעי, ועל כן קרא לאותו שעבר אחרי כן תשיעי, והם גערו בו עדיין ואמרו לו עשירי, והיה סבור עדיין שאומרין לו כן על אותו שהיה רוצה לעבור אחרי כן, ועל כן קרא לאחד עשר עשירי, וכך היה הטעות. שלשתן מקודשים. דבבכורות [ס', ב'] מפיק מקרא ומפרש דינם, התשיעי יש לו תורת (בכור) [מעשר] וכן העשירי, והאחד עשר תורת שלמים.
[עירובין נ' ע"א] עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה. והדין כך הוא, אם היו ניכרים איזה עשירי ואיזה אחד עשר, העשירי נאכל בתורת מעשר והאחד עשר בתורת שלמים, אבל עכשיו שהם מעורבים מה יעשה ואין מתן דמן שוה, לכך צריך להביא בהמה אחרת ויאמר קדושת שלמים בכל מקום שהן תהיה מחוללת על בהמה זאת, ואז יאכל האחת במומה והאחרת בתורת שלמים, והכי פריך, והרי מעשר דליתיה בזה אחר זה, שאם יקרא לעשירי עשירי ולאחד עשר שיצא אחרי כן קרא עשירי, לא אמר כלום, ועד כאן לא קאמר לקמן שלשתן מקודשים, אלא לפי שעוקר שם מעשר מן העשירי, אבל אם קראו עשירי, אין שום קדושה תופסת אחריו, והיכא דיצאו בבת אחת קדוש חד מינייהו בעשירי, כפ"ה. משמע מתוך לשונו, דפריך מעשירי היכי הוא קדוש כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו, ולא נהירא, דמאי פריך הא לאו משום קריאת השם הוא, אלא משום דסבירא ליה לרבא דאי איפשר לצמצם שלא יצא האחד קודם לחבירו, ומשו"ה קדוש חד מינייהו בעשירי, דעשירי ממילא קדוש. אלא נראה לפרש, אמאי אחד עשר קדוש, הרי בזה אחר זה לא קדוש, דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו.
